אור - עידו החזקות בע"מ נ' דוכנוב ואח'

החלטה

1.התובעת הגישה ביום 15.11.12 כנגד הנתבעת מס' 2 והנתבע מס' 1, שהינו מנהלה ובעל המניות בה.

על פי הנטען בכתב התביעה, מיוחסים לנתבעים מעשי מירמה, עושק וגניבה שלא כדין של כספים מחשבון התובעת.

2.ביום 4.3.13 ניתן כנגד הנתבעים פסק דין לאחר שלא הוגש על ידם כתב הגנה במועד.

לבקשה צורף תצהיר מבצע המסירה של כתבי התביעה לנתבעים מטעם התובעת. על פי אישורי המסירה והתצהיר, ביקר המוסר בכתובת הנתבעים בשלושה מועדים שונים ומאחר ולא הצליח למסור את כתב התביעה, הוא הניח את כתבי בית הדין בפתח הדירה ועזב את המקום.

3.ביום 11.4.13 הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסק הדין ועיכוב ביצועו.

בבקשה ובתצהיר התומך בה מטעם הנתבע מס' 1 נטען כי בהמצאת כתב התביעה נפל פגם, שכן כתב התביעה מעולם לא נמסר למי מהנתבעים.

כמו כן, מצוין כי בתאריך 7-8.12.12 שהו בני הבית בחופשה מחוץ לביתם.

4.התובעת מתנגדת לבקשה. לשיטתה, כתב התביעה נמסר לנתבעים כדין בכתובת מגוריהם, שלא הוכחשה וזאת לאור תצהיר המוסר ואישורי המסירה שצורפו לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

עוד נטען על ידי ב"כ התובעת, כי לא בבקשה ולא בתצהיר העלו הנתבעים כל גירסת הגנה כנגד הטענות החמורות שמיוחסות להם בכתב התביעה.

כל שנטען בבקשה מתייחס אך ורק לעניין הליך מסירת כתב התביעה ופסק הדין.

לבסוף נטען כי התצהיר התומך בבקשה אינו כדין, שכן לא אומת כנדרש על פי דין על ידי עו"ד ו/או כל גורם אחר המוסמך לאמת תצהיר.

5.ביום 18.6.13 ניתנה החלטה לפיה יגיב ב"כ הנתבעים לתגובת ב"כ התובעת בתוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בתגובתו לא חידש ב"כ הנתבעים דבר מעבר לחזרה על האמור בבקשה.

6.לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לביטול להידחות וזאת מהנימוקים הבאים.

המצאת כתבי בית דין בדרך של הדבקה מוסדרת במסגרת תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי.

אכן, גם אם בוצעה המצאה על פי האמור בתקנה הנ"ל, אין בית המשפט חייב להכיר בה כהמצאה כדין, שכן מסמך שהומצא בדרך זו לעולם אין לדעת אם לא הוסר משם על ידי מאן דהוא ובשל כך לא הגיע לידי הנמען.

במקרה שבפני לא הצביעו הנתבעים על פגם בהמצאה בדרך זו ואף לא הכחישו כי אינם מתגוררים בכתובת בה בוצעה. יתרה מכך, על פי תצהירו של המוסר מיום 28.2.13 לעניין מסירת כתב התביעה, הצהיר זה כי ביום 10.12.12 בשעה 21:00 עת שוחח עם האנשים שהיו בדירה ושסירבו לפתוח את הדלת, כי הוא יכול להשאיר את המעטפות לדי דלת הדירה, כפי שאכן נעשה בפועל.

הנתבעים לא הכחישו עובדה זו בתגובתם.

לא זו אף זו, פסק הדין הומצא להם באותה דרך ואף את האמור באישורי המסירה לא הכחישו.